״למה את בוכה יפה שלי?״ שאלתי אותה והיא ענתה לי

״כי אני כל כך גאה בך אמא״ וזהו הדמעות שלי

החלו לזלוג מעצמן.

זה היה רגע אחרי שהיא שאלה אותי כמה נשים נרשמו למפגש

הראשון שלנו בגרושה וחופשייה ועניתי לה ״250״

היא תמיד חלק מהעשייה שלי, תמיד רוצה

לדעת כמה ואיך ולמה.

חיבקתי אותה כל כך חזק ובכינו שתינו עוד יותר חזק.

וזה היה רגע ששווה הכל. רגע כזה שאם ישאלו

אותי מתישהו בעתיד לאיזה רגע אני רוצה

לחזור בחיים שלי זה כנראה

יהיה הרגע הזה.

רגע שבו ראיתי בעיניים שלי שלא משנה מה יקרה בחיים האלו

יולי יודעת שאין דבר כזה בלתי אפשרי, הכל אפשרי עבורה

היא רק צריכה להאמין בעצמה ולהתמיד.

לפני שלוש שנים כשאני התפרקתי הלכה למעשה אל מול

העיניים של הילדים שלי, ידעתי בלב שלי 3 דברים:

1.אני לא משקרת להם, אני אומרת שקשה לי ובזה אני מלמדת אותם להרגיש הכל

ועדיין דואגת לזה שלא משנה מה, הם ידעו שגם אם לאמא קשה

והיא מפורקת היא מספיק חזקה כדי להחזיק אותם.

הם נשארים ילדים. אני האמא.

2.אני רוצה שהילדים שלי יגדלו להיות האנשים הכי טובים שהם יכולים להיות

ועל כן אני צריכה להיות הכי טובה שלי, להיות להם למודל.

3.אני רוצה להיות האישה הזאת שהם יכולים להתייעץ

איתה על הכל וגם שיקשיבו לה.

ובשביל שהדברים האלו יתקיימו ידעתי שלפעמים אני אצטרך לעשות בחירות לא פשוטות

אם אני רוצה להמשיך ולעשות את מה שאני אוהבת לעשות ולהגשים את החלומות שלי

בחירות כמו: לוותר על חיי חברה, על בילויים, על שעות שינה,

אוחחח שעות השינה היו לי הכי קשות.

לפעמים גם אצטרך לשים אותם קצת יותר שעות ממה

שצריך מול הטלוויזיה. אבל ידעתי שזה זמני.

ובעיקר ידעתי שכשקשה לי להחליט משהו אני שואלת את עצמי:

״מה הייתי אומרת ליולי לעשות?״ ואז תהיה לי את התשובה

וזה מה שאעשה! כי נאה דורש נאה מקיים.

״את יודעת יולי? אני כל כך שמחה שאת אומרת לי את זה כי כל כך

פחדתי שלא אצליח והיה לי כל כך קשה״

אמרתי לה והיא ענתה לי בגאווה

״אני יודעת אמא שלי, ראיתי״

״שיהיה לך לילה טוב אהבה של אמא״ נתתי לה נשיקה והתכוונתי

לצאת ואז היא שאלה אותי ״אמא, את מתרגשת ממחר?״

חייכתי ועניתי לה ״ברור, מעולפת מהתרגשות״

״את תהיי מדהימה אמא, את תראי״

ואני עניתי לה ״כמעט כמוך״

בתמונות אני רגע אחרי שעלינו לאויר ורגע לפני המפגש הראשון שלנו