רגע לשבת,
3 דקות אל תוך הראיון כבר התחלתי לבכות והאמת?
שמורי תפס אותי לא מוכנה, ואתם כבר יודעים
שאני לא אוהבת שתופסים אותי לא מוכנה
אבל מורי מסתבר, הלך אחורה ממש
לטקסטים שכתבתי לפני שנתיים
כשהחיים שלי רק התחילו
לקבל איזשהו כיוון.
ולשמוע אותו פתאום מקריא טקסט שלי ככה במנגינה
אחרת, מהזווית שלו, ריגש אותי ממש, בעיקר כי
הוא הקריא לי טקסט שכתבתי על אמא שלי
ועל רגע אחד מאוד ספציפי שאמא שלי
הגיעה לסדנה שלי ופתאום ראתה
אל מול העיניים שלה,
את הילדה הקטנה והמפורקת שלה כבר לא כל כך מפורקת
וכבר חזקה, כזאת שמחזיקה בעצמה תהליכים
של נשים אחרות ונותנת להן כח.
וזה היה רגע מאוד חזק עבורי ועבורה, רגע שהיא התחילה
קצת להבין מה אני עושה וזה היה לי מאוד חשוב לא
לאכזב אותה ואותם כי הם כל כך דאגו לי
באותה התקופה. כולם.
ואמא שלי, כל כך מיוחדת אמא שלי, כל כך האמינה בי כל החיים
אמא שלי, שזה ריגש אותי כל כך!
אמא שלי הייתה האדם הזה שהאמין בי תמיד, גם אבא שלי
ובכלל אנחנו משפחה כזאת שמאמינה אחד בשני
וזה הכח המיוחד שלנו כמשפחה
ואיזה כיף לי שהם שלי.
באש ובמים, ברע ובעיקר גם בטוב!
אני מי שאני היום הרבה
בזכותכם!
״בואי תספרי על הסדנאות שלך״ הוא כתב לי בפייסבוק ואני
אמרתי לו ״יאללה באה״ לא היה לי מושג שהוא יעשה
לי כזה אמבוש עם טקסטים שלי מלפני שנתיים.
יכולנו לדבר עוד שעות אבל תכנית הרדיו שלו היא של שעה
בלבד, אז ישבנו אחר כך עוד קצת בחוץ.
מורי תודה שהזמנת אותי, אתה מראיין על חלל, וואו!