״אמאאאא נו כבר תרדי אנחנו צריכים ללכת לאבאאאאאא״

צעקה לי יולי מלמטה רגע לפני שיום הצילומים התחיל

״רגעעעעע יולי, אל תשגעי אותי אני עדיין לא מוכנה״

צרחתי לה מלמעלה אחרי שהיא הצליחה לשגע

לי את המוח כל הבוקר ונשמתי עמוק ממש.

כשירדתי, ראיתי שעורך הדין הראשון כבר הגיע, ושמע אותי

צועקת לה מלמעלה, ויטלי הצלם החתיך שלי חייך,

יולי וארי כבר ישבו על הספסל וחיכו לי כי,

הבטחתי להם שנעשה תמונה משפחתית שלנו על הספסל הסגול

שהם כל כך אוהבים וגאים בו.

״אוגוסט״ חייכתי חיוך משועשע והוספתי ״נעים מאוד אני אביב

לפעמים אני גם צועקת על הילדים שלי…״ וצחקנו.

״יאללה בואו נצטלם!״ אמרתי להם וויטלי הדליק את מצלמת הקסם שלו ותפס

אותנו ברגעים ממש יפים ביחד.

״ארי למה אתה עם חולצת בית ספר?״ שאלתי אותו והוא ענה

״כי ביקשת משהו חגיגי ואני מתגעגע לבית הספר״

״גם אני מתגעגעת״ אמרתי וחייכתי עם עצמי

״אמא אני גאה בך ממש״ הוסיפה יולי ואמרתי לה בחזרה

״תודה אהבת עולם שלי, תודה שאת וארי חלק מהדרך

שלי, תודה שבחרתם בי שאהיה לכם לאמא״

נתנו חיבוק משותף ארוך, פתחתי להם את הדלת ואמרתי להם

״יאללה אהובי ליבי אמא צריכה לעבוד עכשיו,

אתם צריכים ללכת לאבאאאאאא״

וצללתי ליום עבודה עמוס עם 5 אנשי מקצוע שהגיעו להצטלם

על הספסל הסגול והחתיך שלי כדי לתת מהידע שלהם

לכל אותן הנשים שלי חיי…

ואיך שהספסל הסגול הזה כבר הפך למותג, המרצים שלי

לפרסום ותקשורת שיווקית כנראה היו אומרים לי

שעשיתי עבודה ממש ממש טובה, ואני כנראה

הייתי אומרת להם, שפשוט עשיתי את

מה שה שלי ביקש וזה יותר חזק

מכל תכנית שיווקית שיש

נו טוב, מודה אני גם יודעת תעבודה של לבנות שפה ועולם

ולספר סיפור ולייצר חיבור אבל הכי אני מאמינה

בלעשות הכל מאהבה!