״תכתבי עליי״ הוא ביקש ואני שאלתי אותו ״באמת?

היית רוצה להיכנס לספר?״

״ברור אני אהיה מפורסם!״ הוא המשיך ואני התעקשתי איתו

״אבל אתה יודע שאף אחד לא באמת ידע מי אתה…״

״אבל אני אדע״

״ואיך אני אקרא לך?״ שאלתי והוא ענה ״שגיא״ וזה הצחיק אותי כי

בספר הזה אני כותבת על גברים שהיו, לא על כאלו שעדיין.

זאת אומרת כאלו שהעבירו את אווה שיעור, ובדר״כ את השיעור היא

לומדת בספר הזה בדיעבד, דרך דמות אחת שמערערת את

כל עולמה. אבל הוא התעקש.

כשהגעתי הביתה התיישבתי על הכסא באי. אני כמעט תמיד מתיישבת

לכתוב על הכסא הזה. פתחתי את המחשב ואחרי הרבה זמן שלא

פשוט התחלתי לכתוב, וזה יצא אחד הפרקים הכי יפים שכתבתי

עד היום, פרק שיש בו הכל מהכל ובעיקר בגלל שזה פרק

על חברות אחרת ועל גבר שהחזיר לאווה הרבה

חלקים מעצמה מבלי שהיא הרגישה בכלל.

פתאום הבנתי איך הספר הזה נגמר, והבנתי את העלילה, כי עד אז

כתבתי רק קטעים, פרקים, את השיעורים עצמם.

אבל אז משהו התחבר לי בראש וכל הדמעות שהחזקתי בפנים

כבר תקופה יצאו, ובעיקר בגלל שזה כל כך ריגש אותי

שחזרתי לכתוב שוב את הספר הזה.

כי ״שגיא״ באמת החזיר גם לי חלקים מעצמי ולא רק לאווה

וכנראה שזה בדיוק מה שהיה חסר בספר הזה.

לפעמים אני אפילו מצליחה להתבלבל בין איפה אווה מתחילה ואיפה

אני נגמרת כי, אני נמצאת שם בכל מילה ומילה ולמעשה

הכתיבה של הספר הזה, היא גם הריפוי שלי

ויש בו המון למידה שלי את עצמי.

בשבת האחרונה הדפסתי לי את כל החלקים שכתבתי ופיזרתי אותם על

הרצפה, ממש כמו פאזל, פאזל של החיים של אווה וגם קצת שלי

פאזל שהופך לספר – כנראה רומן, והתחלתי לחבר את כל

החלקים שלו דרך עלילה שלא הייתה לי ברורה

עד לאותו הרגע, זה מרגש אותי כל כך וממש.

מרגש ברמות של כלה שלא ידעה שהיא תתגרש יום אחד

אני לא באמת יודעת מתי הספר הזה יצא לאור, אני מאמינה שרגע לא

לפני שהוא יהיה מוכן והזמן שלו יגיע, ממש כמו זה ש ״שגיא״ הגיע

בדיוק ברגע הנכון.

אבל אני מאמינה שממש בקרוב אצלצל לעורכת הספרותית שלי

ואבקש ממנה לקרוא אותו ואבקש שרק תגיד לי אם יש משהו שהיא

לא הבינה ולא בשביל לשנות או בשביל להוסיף כלום,

כי, הספר הזה הוא אמנם על אווה דן, אבל הוא נכתב דרכי ודרך כל

מה שעברתי, הוא נכתב גם עלייך ועל כל אישה שתקרא אותו

ככה כמו שהוא. ואני יודעת שכל אישה תמצא את עצמה

בין המילים והדפים, בין הגברים ובעיקר דרך האהבה

הבלתי תלויה בדבר שאווה דן לומדת

לאהוב את עצמה.

״הגברים של אווה דן״, לא יודעת מתי, אבל כשיגיע, מבטיחה לעדכן.