״מעניין מה היה קורה אם הייתם נפגשים היום, אחרי מי שאת כבר עכשיו״

היא זרקה את זה ככה לאוויר באמצע מפגש האימון שלנו השבוע.

ואני רק חייכתי ואמרתי בהינף יד ואמרתי ״כנראה שאותו

הדבר היה קורה כי זאת הייתה הדרך שלי להיות

מי שאני היום – אביב״

אני תמיד משתפת את המתאמנות שלי בסיפורים קטנים וגדולים

מהחיים שלי, לא כי אני צריכה להשמיע אלא כי הן צריכות

לשמוע, שגם אני, המאמנת שלהן, זאת שעוזרת להן

להפוך לגרסה הטובה ביותר שלהן היא אנושית

גם אני עושה טעויות והרבה, גם אני

נופלת וקמה ובוכה ומפחדת

ושוב קמה ושוב מנסה

ואז אולי אחרי הרבה דרך, מצליחה.

גם אני, המאמנת שלהן לפעמים פוגשת מישהו שמזיז לי משהו בלב

ומתנהגת שוב מהמקום הלא בטוח, מהמקום הילדי שנפגע פעם

והילדה הקטנה שבתוכי מתחילה לצרוח ״רק שלא ישבור

לי את הלב״ ו ״שיראה מה אני שווה״ וכל הכפתורים

שלי נלחצים בבת אחת ואז אני יכולה לטעות

כי, אני אנושית ואיזה מזל שאני כזאת.

השאלה הזאת שלה לקחה אותי לסיבוב של שאלות בעצמי על עצמי

על הדרך שבה פעם ראיתי אהבה ועל הדרך שבה אני רואה היום

על הדרך שבה הייתי מבטאת אהבה ועל הדרך שבה אני

מבטאת היום, על הדברים שאני לא מוכנה יותר

לקבל בחיים שלי, אין יותר מקום לפשרות.

ועל גבולות שלמדתי להציב כי החיים לימדו אותי לדבר אותם

מבלי לפחד שלא יאהבו אותי, זאת אני ככה.

ומה הם בעצם גבולות? האם אחרים יכבדו את הגבולות שלך

רק כאשר את תכבדי אותם? ספויילר קטן – כן! כשתדעי

מה הם הגבולות שלך באמת, גם אחרים ידעו

אז תכבדי את הגבולות שלך

ותדעי אותם טוב?

ומה היא בעצם אהבה? האם אהבה היא בעצם השתקפות של האהבה

שלך אל עצמך קודם כל? ספויילר קטן – כן! את תמיד תקבלי

את האהבה מבחוץ באותה העוצמה שאת מעניקה

לעצמך…אז תאהבי אותך באמת טוב?

השאלה שלה ליוותה אותי כל השבוע וגרמה לי באמת לחשוב על:

מה באמת היה קורה אם היינו נפגשים היום, אחרי כל מה

שלמדתי ב – 3 שנים האחרונות, אחרי כל הפצעים

שרפאתי וזה עשה לי קצת עצוב בלב

אבל גם חיוך בנשמה.

כי אני יודעת שזאת הייתה הדרך המדויקת שלי אל

אותה האישה שאני היום – אביב.