״ארי תראה איזה יופי, אתה כבר לא בוכה מזה שהתפרק לך״
״נכון אמא את יודעת למה?״ הוא ענה לי ואני
רק שאלתי אותו ״למה?״
״כי אני כבר יודע שאני יכול לבנות שוב, אני גם יודע איך״
חיכיתי עוד רגע לפני שהגבתי לו כי רציתי לראות אם
יש לו עוד משהו חכם ממש להגיד.
״נכון ארי, בדיוק ככה! תראה מה זה? בפעם הראשונה שהתפרק
לך בכית ממש ואפילו התעצבנת ופירקת גם את מה שעדיין
היה טוב, אבל בפעם השנייה כבר לא הגבת ככה רק
התבאסת קצת והמשכת.
ועכשיו אני רואה שאם מתפרק אתה כבר
צוחק ואומר יאללה בואי נבנה שוב״
״נכון אמא נו אמרתי לך כי אני כבר יודע״
מה שלא אמרתי לו ואתם גם לא רואים כאן זה שאפשרתי לו לבכות
במשך רבע שעה שלמה וגם ללכת הצידה ולהסתגר בחדר שלו
ולא ניסיתי ״לרחם״ עליו אלא רק אמרתי לו שאני יודעת
שזה ממש ממש מבאס שמשהו שעבדת עליו קשה
מתפרק ושאני כאן מוכנה להתחיל לבנות
איתו מחדש כשהוא יחליט.
״יאללה יולי בואי תבני איתי שוב״
הוא הציע כשחזר לסלון.
נתתי להם לבנות ולפרק ולבנות אתמול עד 22:30 בלילה כי
זה היה לי מדהים לראות איך ארי לא רק שהוא לא בוכה
כשזה מתפרק אלא גם מתכנן איך לבנות יותר טוב
כשזה קורה ואפילו בחיוך רחב ובהתלהבות!
ההתבוננות על התהליך שהוא עבר עם עצמו זרקה אותי למחשבות על גירושים
ועל מתאמנת מדהימה שלי שאיבדה את בעלה במילואים
ועל לב שנשבר ועל עולם שלם ובית שמתפרקים ועל הפחד
למצוא אהבה חדשה ולהכניס מישהו חדש לחיים שלך
כי את מפחדת שזה יקרה שוב ושאת תתפרקי.
אבל אז כשאת מטפלת בעצמך ובטראומות שלך ונותנת מקום אמיתי
לרגשות שלך בתהליך הזה, את לומדת ללכת מחדש ובונה
את עצמך שוב, את כבר לא מפחדת כי,
את יודעת שלא משנה מה יקרה,
את תקומי שוב.
ולא רק שתקומי שוב אלא שכל פירוק כזה הוא רק כדי שאת
תבני את עצמך טובה יותר, חזקה יותר, יציבה יותר
והכל יותר, הכל יותר!
שתהיה שבת של שלום 
ארי ויולי בוניםבתמונה – ארי ויולי אתמול בלילה.