״אמא אני מאחל לך שתצליחי ממש במופע שלך, שתהיי מהממת
ושתרוויחי מלא כסף כדי שתוכלי לקנות לנו מה שנרצה״
הוא אמר לי אתמול כשלקחתי אותם איתי
להיכל התרבות והראתי להם איפה
אמא הולכת להופיע ביום
שני הבא.
״חיים של אמא אתה, תודה אהוב ליבי, אמן ואמן״
אמרתי לו וחיבקתי אותו אל הלב שלי חזק.
״אתה זוכר איפה אנחנו מחוברים?״
שאלתי אותו והוא ענה לי
״ברור בלב״
״תמיד בלב חיים של אמא גם כשאנחנו לא ביחד״
גבי, האיש הטכני שיהיה איתי במופע, בדק אם המחשב המשוכלל שלי
מתחבר לכל הדברים הטכניים שיש שם כדי שלא תהיה פאדיחה
ושם לנו בפול ווליום את השיר של משה ״לרקוד עם הפחד״
ורקדנו ביחד על הבמה אני והילדים לכמה רגעים
ואז הם עלו וירדו מהבמה ורצו בין הכסאות
בדיוק כמו הלחץ שלי בגוף – עולה ויורד ואז רץ לי בין כל רמ״ח איבריי
בחודש האחרון, ופתאום נהייתי קצת פחות נחמדה, אבל לקחתי
נשימה עמוקה לרגע ושמעתי את עצמי אומרת לעצמי
׳את לא נורמלית אביב, פשוט ככה! מי לעזאזל
מעלה מופע בתוך חודש מיייייי?!׳
ואז שמעתי אותי שוב
׳אנייייי!׳
״אמא אל תדאגי את תהיי אלופה, את תהיי ממש ממש טובה״
היא אמרה לי כאילו היא קוראת את המחשבות שלי
ואני אמרתי לה בחיוך מפוחד ״אני מקווה״
״אמא, כבר דיברנו על זה פעם זוכרת?״
ואני חייכתי ואמרתי ״כן״
ואמרנו ביחד
״לא מקווה, יודעת, בטוחה, כי מקווה זה רק אולי
ובטוחה ויודעת זה יקרה, זה כבר קרה!״
ונתתי לה נשיקה על האף הקטן שלה
כמו שהיא אוהבת.
כמה היא חכמה הילדה הקטנה גדולה הזאת שלי!
וכמה אני מתרגשת – הילדה הקטנה שבתוכי
רועדת מפחד, הילדה הגדולה שבתוכי
יודעת שהכל יהיה ממש מדויק
והן שתיהן רבות אחת עם השניה כבר חודש בתוך הראש שלי
האחת רוצה לברוח, להתחבא, לדפוק לעצמה סטירה
והשנייה מנסה להישאר מפוקסת ורגועה
ולפעמים אין לי מושג מי זאת מי
כל הזכויות שמורות לאביב המתולתלת
אתר-אסיה