אני זוכרת אותי יושבת על כסא ליד האי במטבח החלומות שעיצבתי לעצמי

זה היה עוד רגע כזה ששינה אותי לתמיד כי שמעתי את עצמי

שואלת את עצמי ״אם הבת שלך הייתה שואלת אותך

אמא מה אני צריכה לעשות, מה היית עונה לה?״

אני זוכרת אותי עונה לעצמי בראש ויודעת

זהו, יש לי את התשובה למה שאני

צריכה, כי אמא תמיד רוצה

את הכי טוב לבת שלה.

ואז המשכתי ״ואיזה מין אישה אני רוצה שהיא תהיה?״

״ואיזו מן אישה אני צריכה להיות כדי שזה יקרה?״

ועוד כל מני שאלות ששאלתי את עצמי באותו

הרגע הזה שישבתי על הכסא ליד האי

והבנתי כל כך הרבה דברים

כל כך הרבה

למשל ש:

אני הולכת להיות האישה הזאת שתגשים את כל החלומות שלה

ותתמודד על כל הפחדים שלה, גם אם זה אומר להיות לבד

גם אם זה אומר לא לישון בלילות ולעבוד שעות נוספות

גם אם זה אומר הרבה יותר ממה שהבנתי בכלל.

אני הולכת להיות האישה הכי חזקה שהיא

מכירה, הכי טובה, הכי הכי הכי

כי זה בדיוק מה שאני רוצה

שהיא תלמד ש:

אין דבר כזה שהיא לא יכולה, תמיד יש דרך, אבל תמיד

ושאין דבר כזה שפחד יהיה מה שיניע אותה בחיים

היא תהיה בדיוק אבל בדיוק מה שהיא חולמת

להיות ותעשה את מה שהיא רוצה לעשות

ותגשים את עצמה ואני לא אטיף לה

על זה היא פשוט תלמד בעצמה

דרך העיניים שלה בהתבוננות

באמא שלה.