אני קוצרת לי רגעים.

רגעים של אהבה, 

רגעים של שמחה,

רגעים של הקשבה,

אני קוצרת לי את כל הרגעים איתם.

רגעים של התבוננות,

של התרגשות,

של עייפות בגלל לילות ללא שינה,

רגעים שהם רבים ושניה אחרי מתחבקים

כי זה מה שאחים עושים.

אני קוצרת לי רגעים של חיבוקים,

של לישון ביחד בלילות, 

של לחלום ביחד חלומות,

של לספר סיפורים מצחיקים

ולצחוק ביחד משטויות שהם אומרים.

רגעים שבהם הם מבינים דברים חדשים

ומסתכלים עליי בעיניים לומדות.

אני קוצרת לי את כל המילים הטובות 

ואת כל הנשיקות.

אני קוצרת גם את הדמעות,

איך אני אוהבת כשהן מגיעות, הדמעות.

הן טובות, הן מפנות מקום לרגשות, 

הן מאפשרות לנו להיות חשופים ופגיעים, פתוחים לחיבוקים ללמידה ולצמיחה, 

הן מאפשרות לנו הסתגלות.

אני קוצרת את האכזבות, ומלמדת אותם שהן חלק מהחיים.

קוצרת לי רגעים משמעותיים וכאלו שהם סתם שטותיים

אני קוצרת לי כל רגע איתם. 

לפעמים אני גם כותבת, כדי שלא אשכח לעולם

רגעים חשובים, רגעים מעניינים, רגעים מוזרים, 

רגעים כאלו שלפעמים נראים לנו  סתם

אבל אין סתם.

הם לא סתם, הם הכי אמיתיים שיש!

אז אני קוצרת בכל הזדמנות, עוד רגע ועוד רגע ועוד אחד

ומקווה שערמת הרגעים האלו ישארו בזכרוני לעד.

עוד אני מקווה שגם הם, יקצרו לעצמם מכל אותם הרגעים 

את כל אותם הכלים שנתתי ועוד אתן  להם בדרך, 

ושידעו להשתמש בהם ולהוציא אותם מתוך התיק הגדול שנתתי להם 

כשהם הגיעו אליי לחיים.

ומקווה, כל כך מקווה שהם יזכרו גם כן, את כל הרגעים שלנו ביחד. לעד.

וידעו שאמא עשתה ועושה הכי טוב שהיא יכולה

ושהיא אוהבת אותם עד אלוהים ובחזרה

חג הקציר שמח 💜