3 שנים וחצי + יום

שאני מניקה אותו – מניקה ומעניקה

מעניקה לו חום, קרבה, אהבה, 

מניקה אותו והוא מעניק לי בחזרה.

3 וחצי שנים + יום

שאני חושבת לעצמי עוד קצת ואני מסיימת עם זה ,

הנה ממש עוד רגע, אבל לא מסוגלת כי תכלס?

גם אני כבר קצת מכורה לרגע הזה של לפני השינה:

רגע של חיבור, של נתינה, רגע של לעצור הכל ולקחת נשימה,

ביחד.

אתמול  אחרי  3 וחצי שנים + יום 

עשינו מסיבת פרידה לציצי של אמא

קנינו עוגה, הדלקנו נרות וגם ביקשנו משאלה.

3 וחצי שנים + יום והוא נרדם כמו גדול, 

כמו סופרמן

 ואני בסוף זאת שהזילה דמעה…

כבר הרבה זמן שאני מפלרטטת עם המחשבה 

היא באה והולכת ושוב באה

בעיקר בגללי כי כבר 

לא נותרה בי הסבלנות 

להניק יותר מ 2 דקות 

כבר חודשים שאני אומרת לו

בוא נעשה מסיבת פרידה

הפעם הוא זרם בצורה קצת שונה, אז זרמתי גם אני 

למרות שבסוף הזלתי דמעה