התקופה האחרונה היתה קצת קשוחה.

היא הביאה איתה המון חוסר שקט, בעיקר לי.

לאחרונה אני ממש רואה איך זה משפיע על השקט כאן בבית

איכשהו יש כאן קצת פחות הקשבה

והימים הופכים למאתגרים יותר.

אתמול בבוקר היה כאן רועש מאוד.

הייתי אחרי לילה קשה שבו ארי היה חולה והייתי ערה.

אז ניסיתי לישון ולנוח, ואיך לומר בעדינות?

היה קצת קשוח, יולי וארי לא הפסיקו להציק אחד לשני

ובזמן שאני ניסיתי לישון  כל מה ששמעתי זה צעקות

"הוא לקח לי" "היא הרביצה לי" "זה הוא התחיל" ועוד..

כשכבר כן הצלחתי להרים את עצמי מהמיטה

נזכרתי בתרגילים משיעורי אלתור בלימודי המשחק, 

נזכרתי כמה צריך להקשיב לפרטנר שלפניך ואיך זה עוזר בשביל להביא את הפאנץ'.

לקחתי את הכלי הזה וחשבתי רגע איך אני יכולה להביא אותו לעולם שלנו, 

הבאתי את לוח הגירים שלנו, כמה גירים צבעוניים ואת המצלמה.

אמרתי להם שאני מצלמת כי בטוח ייצא לנו משהו מופלא.

החוקים? מאוד ברורים:

כל אחד מחכה בסבלנות לתורו, זאת אומרת צריך להקשיב לפי שפת הגוף מתי הפרטנר שלנו סיים.

לכל אחד יש אופציה לצייר רק קו אחד – עד שהגיר מתרומם. 

זה היה קסום ומוקסם, ממש תרגיל בהקשבה, כמו שדמיינתי שיהיה.

אפשר לראות איך הציור עצמו השתנה בהתאם לפרטנר שלנו, כי הקשבנו.

אחר כך היה כאן שקט מופלא, שיתוף פעולה והבית נרגע.

הלכנו לטייל, נהנו מהמשך היום שלנו, וזה עשה מדהים להקשבה שלי וגם שלהם.

אז קחו לכן רגע, תצפו ותעשו גם בבית שלכן.

אפשר גם עם דף מדפסת וצבעי עפרון.

תלתלו כאן על מנת לראות את הסרטון שצילמתי לכן