fbpx

ערב לפני ראש השנה

'וואוו סוף סוף רעבה' שמעתי את עצמי אומרת לעצמי.

ערב לפני ראש השנה לפני שנה

'זה ערב שצריך להיות בו שמחה, אני אלך למסעדה'

האוטו נוסע לבד

המארחת מושיבה אותי על הבר

בדיוק באותו המקום בו ישבנו פעם.

אני מסתכלת על הכסא הריק משמאלי

'מישהו צוחק עליי׳ אני שומעת אותי

"מה תרצי להזמין?" 

קוטע אותי הברמן מהמחשבה ומגיש לי 2 צלוחיות אחת מלאה ואחת ריקה

'ככה בדיוק אני מרגישה, דפוקה כמו הזיתים ומכווצ'צ'ת כמו החמוצים

וריקה, כל כך ריקה' 

"המבורגר בלי לחם, מדיום וול בבקשה אבל שיהיה יותר וול,

עם סלט בצד ותביא גם צ'יפס וחריף וסודה, תודה"

אני מתחילה לאכול את הזיתים אחד אחרי השני 

ומרגישה פתאום 2 זוגות עיניים מביטות בי, 

אני מרימה את העיניים ומולי מהצד השני של הבר

2 חברים אוכלים ושותים להם בכיף, מחייכים אליי

הם לא מפה, רואים, ואחד מהם, 

זה עם החולצה האדומה, ממש מבוגר עם שיער לבן לגמרי.

אני משפילה את המבט.

'אין לי כח לזה עכשיו' אני אומרת לעצמי

אבל הם? לא מוותרים

ובכל פעם שאני מרימה את העיניים הם מחייכים אליי.

בסוף אני מחייכת חיוך מאולץ

והם מרימים לי לחיים.

ההמבורגר שלי מגיע ולרעב שהרגשתי קודם כבר אין זכר.

'אביב לאכול' אני מכריחה אותי, ובין ביס לביס עולה בי בחילה. 

אני לוקחת בקושי את הביס האחרון ואז אני מרגישה שהוא עומד לצידי

אני מרימה את העיניים לאט, וחושבת בראשי מה להגיד ואיך להתחמק.

הוא רק מניח עליי יד ומחייך, 

ופתאום משהו במגע החם שלו לא מרגיש מוזר.

הוא עומד שם עם עיניים טובות וכחולות בחולצה אדומה 

ואני מרגישה שפגשתי בו כבר, זאת לא הפעם הראשונה.

המבטים שלנו נפגשים ואני נחנקת.

"סליחה גברת, לא רוצה להטריד אותך אבל אני רואה 

שאת ממש עצובה הערב"

הוא אומר לי באנגלית עם מבטא בריטי חזק

"כן, קצת" אני משקרת ויודעת שרואים עליי שאני מפורקת

"סליחה שאני שואל אבל יש לך מישהו בחיים?"

"כן בטח יש לי 2 ילדים, ומשפחה וחברים"

"יש לך גבר?"

"כבר לא"

אני עונה וזהו, הדמעות זולגות מעצמן

"ידעתי״

הוא מחייך אליי

״הייתי אמור לחזור הביתה היום אבל הטיסה התבטלה והתכוונתי להישאר

במלון אבל משהו אמר לי לצאת ולבוא לכאן, כנראה שהייתי צריך לפגוש אותך

ולהגיד לך שהכל יהיה בסדר, את תהיי בסדר"

אני מנגבת את הדמעות.

ואז הוא מוסיף לי בעברית בריטית  "אל תבכי ילדה, זה ראש השנה, 

את צריכה להיות שמחה"

"תודה" אני עונה

הוא שוב מחייך, הפעם גם אני, חיוך אמיתי.

'אלוהים שלח לי עכשיו מלאך' 

שמעתי אותי אחרי שהוא הלך.

׳מלאך עם שיער לבן, עיניים כחולות וחולצה אדומה,

כדי שישמיע לי בדיוק את מה שהייתי צריכה.׳

דילוג לתוכן