רגע לחג,
ואני עם אמא שלי במטבח,
היא מבשלת ואני מסתובבת סביבה
והדבר היחיד שהכנתי אני זה את המטבוחה שלי
המפורסמת והחריפה
מהבוקר אני מסדרת ומנקה ומארגנת ושוטפת את הכלים
תכף אתחיל לחתוך את כל הסלטים החיים.
כי היום אני הסו שף, וסו שף עושה מה שאומרים
אני עורכת את השולחן נהנית מהריחות של הבישולים
והיא מרימה ארוחה של 10 סירים.
בערב כולם יגיעו ורק אחי הקטן, אשתו והילדים יהיו חסרים
ואיך שאני מתגעגעת אליהם!
בין סיר לסיר
היא זורקת לאויר
כל מני דברים מוזרים כמו ״צאי לי מהמטבח״
ו ״אני לא זוכרת איפה את שמה כל דבר אז בואי תהיי איתי״
ו״אביב צריך ללכת לסופר, שוב״
אתמול הלכנו ל 3 סופרים שונים, לקצב ולשוק.
כבר כמה זמן שהיא רוצה ללכת לשוק ומבקשת שאקח אותה
כבר כמה שנים אם להיות כנה.
אבל אני מפונקת ואני מעדיפה את הסופרים הממוזגים.
״היי ילדה יפה, בואי קחי לך גויאבה היא כל כך טעימה״
״מה להביא לך ילדה? רוצה עגבנייה טרייה?״
״מה עם תפוח אדמה?״
הרוכלים לי צועקים
ואני לכולם באותה התשובה
״זאת אמא שלי והיא מקרית שמונה,
והיום היא הבוס, אני לא מחליטה, רק היא קונה
כי מלא זמן שהיא לא הייתה בשוק ובישלה את החג
כמו שהיא רוצה,
מחר המטבח שלי הוא רק שלה!״
״תתנהג אליה יפה היא מקרית שמונה והיום אביב לא מחליטה״ צועק אחד הרוכלים
לשכן מהתפוחים שמנסה לשכנע אותי לקנות את האדומים אבל אני? אוהבת את הירוקים עם הנמשים!
כן אני כזאת עושה רעש, תמיד מספרת סיפורים
ומתחברת לאנשים.
בין דוכן כזה לאחר אני גם שומעת בכל רגע
״אבל אם רק הייתה לנו עגלה, נכון אמרתי לך להביא עגלה?״
ואני בכל פעם עם אותה התשובה
״אבל אמאאאא אין לי עגלה! נכון אמרתי לך שאין לי עגלה?״
ומחשבה אחת שחוזרת על עצמה עוברת לי בראש
מעלה בי דמעות ועושה לי כאב ראש
איך שאני מתגעגעת לקריית שמונה שיאללה!
רגע לחג ואני הולכת לסיים את הסידורים
וחושבת על זה שכמה זמן לא היו על הגז
במטבח שלי 10 סירים
וריח של בית ואוכל של אמא
וכמה זמן שלא הכנתי מטבוחה
ואיך שהריח טעים!
במיוחד של הלחם שיש עכשיו בתנור
וכמה זמן לא טבלתי את הלחם של אמא
בתוך הרוטב האדום של הקציצות
וזה בדיוק מה שבעוד רגע אני הולכת לעשות!
מדהים איך שריחות וטעמים יכולים לזרוק אותנו אחורה שנים
ומדהים איך קניות בשוק וב – 3 סופרים שונים (בלי עגלה)
ו 10 סירים
יכולים לעשות לאישה אחת מפונה מהבית שלה כבר שנה
שמח בלב ובנשמה!
חג שמח
כל הזכויות שמורות לאביב המתולתלת
אתר-אסיה