״מה את חושבת שאני צריכה לעשות?״

היא שאלה אותי בבית הקפה שקבענו בו פגישה

אחרי ששיתפה אותי על המצב בינה לבין בעלה.

״אף אחד לא יודע עדיין, אני מתביישת אז אני לא מספרת.״

״אני מכירה את ההרגשה״ עניתי בחיוך.

״אני רוצה שתגידי לי אם לקום וללכת״

היא הוסיפה

״אני לא יכולה להגיד לך כזה דבר,

זאת לא החלטה שלי.

רק אומר לך שזאת החלטה קשה, 

יותר קשה מקשה.

לפרק בית זה הדבר הכי קשה שעשיתי.

וזה מפחיד

וזה מרסק את הלב

וזאת הישרדות יומיומית בהתחלה

ואם את מפונקת כמוני אז בכלל, שיהיה לך בהצלחה

וזה לקפוץ למים עמוקים מבלי לדעת אם תצליחי לשחות

וזה ללמוד ללכת  מחדש באמצע החיים ועוד עם ילדים

ולסמוך על עצמך שלא משנה מה יגיע בדרך

והרי יגיע, את תדעי להתמודד.

וזה לחלק לילדים חיוכים מזוייפים ואז להתפרק להם בבכי מול הפנים

וזה לנסות למצוא את המילים כדי להיות שם בשבילם

ולחבק אותם הרבה, כשאת בעצם זאת שצריכה שיחבקו אותך עכשיו

חזק ללב.

וזה לא לישון בלילות ובימים לבכות כל כך הרבה דמעות.

וזה מרגיש כמו סוף העולם ואין יותר מפחיד מסוף העולם.

אז אם אפשר לעשות עבודה ולהציל את הבית והמשפחה?

תעשי את זה״

היא הסתכלה עליי המומה, היא לא ציפתה לקבל כזו תשובה 

ואמרה: ״חשבתי שתגידי לי לפרק״

״למה? כי אם אני פירקתי זה אומר שכולן צריכות?״

היא לא ענתה ואני המשכתי

״אני מאמינה בבית שלם. 

אני מאמינה באהבה. 

אני מאמינה בעבודה קשה. 

אני מאמינה שבית ומשפחה זה עסק 

ועסק שמשקיעים בו יכול להפוך להצלחה גדולה

יותר גדולה מגדולה.״

היא עדיין הייתה המומה

״אבל״

הוספתי

״זה גם ללמוד כמה את אמיצה

וזה לבחור בעצמך

ולדעת לשים את עצמך ראשונה 

ולהתאהב בך מחדש 

ולגלות את הכוחות הפנימיים 

וללמוד כל כך הרבה דברים

זה לפרוץ את הגבולות ולנפץ תקרות 

זה ללמד את הילדים שלך להיות רק איפה שטוב

וכמה זה חשוב שהם יראו את אמא בטוב

כי מה אנחנו רוצות בסוף? שילמדו לאהוב 

את עצמם.

ושאהבה יכולה להיות גם טובה.

ואם את חושבת שאי אפשר לתקן ושהכל כבר נשבר

אז אין טעם לנסות ולהדביק את מה שכבר מזמן נגמר״

שוב היא הסתכלה עליי בשתיקה

״תביני ממוש אני לא יכולה לקבל בשבילך החלטה

אני גם לעולם לא אקח על עצמי פירוק של משפחה.

אני כן יכולה לעבוד איתך על איך לחזק את עצמך 

איך להרים את הערך העצמי שלך בחזרה 

כדי שתוכלי לסמוך עלייך שוב ותוכלי להגיע להחלטה הכי נכונה.

אבל, ההחלטה? היא שלך!״

כשסיימתי לדבר היא הייתה עם דמעות בעיניים

״תודה אביב, 

אני לא רוצה לפרק, 

אני רוצה לנסות לעבוד, קודם לעבוד

להרים את העסק שלנו״

חייכתי אליה ואמרתי

״יאללה קדימה לעבודה!״