היו ימים באוגוסט שממש הרגשתי איך הכל כמו ערפל במוח שלי

ובין הערפל אני מצליחה לראות לרגעים את הילדים, את הבית וצללים,

של המשימות שאני רוצה לעשות, אבל לא אותי.

לפעמים המשימות נראו לי כל כך גדולות ומפחידות 

וממש לא ידעתי איך אני הולכת בכלל להתחיל לנסות 

כאילו בחייאת איך עכשיו אני מרימה את כל הפרוייקטים שיש לי 

או איך בכלל אני סוגרת קצוות?

היו ימים שמראש שיחררתי ואמרתי לעצמי לא נורא תכף שגרה 

ויהיה בסדר ולכל דבר יש את הזמן שלו ופשוט ניסיתי להישאר רגועה.

היו ימים שהפרעות הקשב שלי השתלטו לי על ההיגיון 

והכל היה מלחיץ יותר, גדול יותר, מעצבן!

ואז גם החום של אוגוסט היה עולה לי למוח, 

ולרגעים הרגשתי כמו מפלצת שרוצה לברוח, מהבית של עצמה.

וכמובן ביחד עם זה הגיעו רגשות האשמה.

אז הייתי צריכה לצאת רגע לאוויר הפתוח ולנשום את הרוח,

ולהגיד לעצמי מנטרות של אהבה, הכלה וקבלה.

ולבהות.

ולנסות לעשות סדר במחשבות.

ולתדעף משימות

ולעשות נשימות

ולהגיד לעצמי זה בסדר פשוט רגע להיות

ולשכנע אותי שזה בסדר לתת להם להשתעמם,להמציא משחקים ולחפש את עצמם

זה אפילו טוב מאוד להתפתחות הייתי משכנעת את עצמי בלב 

זה בסדר רק מדיי פעם לעשות ביחד משהו כמשפחה 

כי אמא צריכה לפעמים זמן לעצמה, אני בכלל לא מדברת על עבודה.

והנה עכשיו הם סוף סוף נכנסנו למסגרות 

ואמא יכולה לנסות ולהתחיל לעבוד ולהגשים חלומות

ואני אשכרה מצליחה לשמוע אותן, את המחשבות 

מסודרות אחת אחרי השניה, ובצורה הנכונה.

ופתאום גם כל הרעיונות לא מפחידים אותי, מה לעשות אני מתולתלת שכזאת

כל הזמן קופצת לי בין הרעיונות מנסה להחליט מה יותר בא לי לעשות.

זה דורש ממני הכנה מוקדמת, לו׳ז מדוייק, זמן איכות עם עצמי

תרגילי בוקר, תרגילי ערב, הקשבה לעצמי ו…הבנתן נכון?

אז תודה לך שגרה שהגעת תישארי פה איתי.

ובבקשה ממך שיהיה לי משעמם ורגוע, שאוכל להצליח להמשיך ולנוע.

לאט ובטוח, בלי ענני גשם ובלי רוח, בלי סופות, בלי מלחמות

ופליז בלי שביתות מיותרות. 

פשוט שגרה רגילה וברורה. 

אפשר בבקשה?  תודה!

התחברת לערפל במוח? כתבי לי אם כן ואם יש לך מילה מדוייקת יותר שתפי