פנים, בית דין רבני, יום.
אני יושבת ומחכה שיגרשו אותי.
איזו מילה קשה זאת גירוש
״התרת נדרים״ הוא אמר לו.
ועם כל מילה שהוא התיר הרגשתי איך
הקשרים שלי בלב גם הם עוברים התרה
לאט לאט
בכיתי, קצת.
״זה לא מעמד פשוט״ שמעתי כל הזמן
אנשים מסביבי אומרים.
ואני תמיד השבתי ״יהיה בסדר״
ולמרות שידעתי שזה נכון, יהיה בסדר
הלב שלי, עם כל מילה התכווץ והתרחב
ושוב התכווץ והתרחב במהירות איטית כזו שלא הכרתי קודם לכן. עשה לעצמו ׳התרה׳.
״גברת את בסדר? לא מכריחים אותך נכון?״
שמעתי את הדיין שואל אותי ורק הנהנתי עם הראש.
״לא הבנתי, לא מכריחים אותך נכון?״
הפעם הנעתי את הראש מצד לצד,
והרגשתי איך אני נחנקת.
״אוקיי אתה תלך איתו לכתוב את הגט, את גברתי תלכי לפקידה תגידי לה שאת מתגרשת היום״
בשקט רק נעמדתי ויצאתי מהחדר.
׳זה לא מעמד פשוט׳ שמעתי את עצמי אומרת לעצמי פתאום.
ולרגע חייכתי ולרגע הדמעות שוב זלגו לבד ואז שוב חייכתי ונשמתי.
׳יהיה בסדר אביב׳ שמעתי את עצמי שוב.
והתיישבתי לי על הכורסא השחורה והבלויה מאוד שהבהירה לי היטב כמה אנשים מתגרשים כאן.
וחיכיתי.
כל הזכויות שמורות לאביב המתולתלת
אתר-אסיה