"זה נקרא כאבי גדילה יפה שלי, לגדול זה לפעמים כואב"

ככה אמרתי אתמול בערב ליולי, הגדולה שלי בת ה 6 כשהיא בכתה.

בבוקר היא הראתה לי בהתלהבות שהשן שלה החלה להתנדנד 

כל כך הרבה זמן היא חיכתה שזה יקרה.

היא הייתה מבואסת ממש בכל פעם  כשלחברות שלה התחלפו השיניים בקצב 

והיא? עדיין לא מרגישה אפילו לא נדנוד קטן.

כל הזמן אמרתי לה שלא תמהר, הכל קורה בקצב שלו.

חזרתי קצת אחריה הביתה אתמול, היא חיכתה לי בהתרגשות והראתה לי 

שהשן מתנדנדת כבר יותר מהבוקר.

התלהבתי בשבילה ואמרתי לה שתכף פיית השיניים תגיע לתת לה הפתעה ענקית

היא ביקשה "ברבי ומאלפיים של שקל", לרגע חשבתי ששמעתי לא נכון

מאיפה היא הקריצה את הסכום הזה? לקח לי רגע..

ואז אמרתי לה שלפייה אין כל כך הרבה תקציב

כי יש לה הרבה ילדים שהיא עוברת ביניהם בלילות.

היא כנראה תקבל שוקולד וכמה שקלים, איתם היא תוכל לקנות מה שהיא תרצה.

כשהתיישבנו לאכול ארוחת ערב, כאב לה, לא משנה באיזו זווית

היא הכניסה את הכפית היא פגעה לה בשן, מרוב תסכול היא התחילה לבכות.

כאב לי שכואב לה, חיבקתי ונישקתי ואז אמרתי לה:

"חיכית הרבה זמן שזה יקרה, והנה זה קורה

לפעמים אנחנו רוצים לגדול, ולהיות יותר, ואז כשהיותר מגיע זה כואב,

אנחנו לא יודעים מה לעשות ואיך, הכל חדש ומפחיד, 

זה נקרא כאבי גדילה יפה שלי, לגדול זה לפעמים כואב

אבל זה גם יכול להיות מרגש, משמח ועוד מלא רגשות שיגיעו"

היא הסתכלה עליי בעיניים החכמות שלה ונרגעה.

התחילה לאכול חתיכה חתיכה עם היד והכניסה את האוכל בצד של הפה

איפה שלא כואב, ולמדה את הגבולות החדשים שלה.

ואני ראיתי את עצמי שם, גם אני בדיוק גדלה וצומחת, זה משמח אותי, מרגש ומלהיב,

אבל לפעמים זה מגיע עם אתגרים שלא התמודדתי איתם לפני זה

וזה מלחיץ, מפחיד, לפעמים כואב מרוב שהפחד משתק אותי,

אבל לאט לאט אני נושמת ונרגעת, חתיכה חתיכה אני אוספת את עצמי, 

צעד צעד, מוצאת ולומדת את הגבולות החדשים שלי.

לחיי כאבי גדילה, וצמיחה !