"היי אביב, אפשר את הנייד שלך?"

היא שאלה אותי במסנג'ר 

ואני עניתי

"היי ג'ודי, נעים מאוד 🙂 בשביל מה?״

"זה הבן שלי עומר, הוא בן 10.5, יש לו נכות שקופה, 

הוא מוזמן לשיקגו לספר את הסיפור שלו

ואני רוצה שרק את תכתבי איתו את הסיפור הזה"

הסתכלתי על ההודעה שלה, קוראת אותה שוב ושוב 

ובהתרגשות גדולה וקצת לא מאמינה, כתבתי לה 

"נדבר מחר בבוקר?" 

"כן" היא ענתה.

בשיחה שלנו היא סיפרה לי שכשעומר שלה נולד הוא היה בסכנת חיים

הוא גם נולד ללא חוליות בגב התחתון.

כתוצאה מכך עומר סובל מפגיעה בעצב  והשרירים ברגליים שלו כמעט ואיננם.

״אנחנו לא בטוחים אם עומר יוכל ללכת או לשבת או לדבר״ אמרו לה הרופאים מיד אחרי הלידה.

ולרגע זה זרק אותי לרגע שבו יולי נולדה:

 "יש לה לקות שמיעה"

ואיך שהלב שלי נשבר אז.

והרגשתי שכל מה שבא לי זה לחבק אותה עכשיו, את ג׳ודי.

"אבל זה לא הפחיד אותי, 

ידעתי תמיד שעומר שלי יעמוד על הבמות הכי גדולות"

היא אמרה לי,

ואני עניתי לה "תראי מה זאת אינטואיציה של אמא"

היא סיפרה שלעומר היה קשה להשתלב בבית הספר ועד כיתה ב הוא סבל מחרמות ומהצקות של ילדים (שכנראה אם הייתי מכירה אותם הייתי מרביצה להורים שלהם)

וכשהיא העבירה אותו לבית ספר אחר בכיתה ג הוא התחיל לפרוח.

בוקר אחד הוא נתקל בשולחן טניס וניסה לשחק, הוא התאהב בזה מיד

וג'ודי ואורן לא חשבו פעמיים ולקחו אותו לספיבק שזאת בעצם עמותה המאפשרת לאנשים נכים להשתלב בעולם הספורט.

"הוא מצא שם בית" היא אמרה

"הוא שחקן על חלל אביב, הוא פשוט אלוף, אני לא יודעת איך הוא יצא ככה

הוא מקום ראשון בארץ"

היא אמרה לי ואני עניתי לה 

"מה זאת אומרת? זה כי את האמנת בו, ראית אותו בעיניים טובות וידעת שהוא עוד יעמוד על הבמות הכי גדולות…"

שתינו לקחנו נשימה עמוקה רגע ואז הוספתי

"תראי ג'ודי אני אלופה בלספר סיפורים וללמד אנשים לעשות את זה, אבל 

אני רגילה לעבוד עם נשים, אף פעם לא עבדתי עם ילדים, זאת תהיה הפעם  הראשונה שלי" 

"זה ממש ממש בסדר, יש לי הרגשה שאת יודעת מה את עושה"

ואני עניתי לה רק "תודה" ובפנים בלב הרגשתי איזו רעידה

ושמעתי את עצמי אומרת לעצמי

'בהצלחה אביב אני מקווה שאת באמת יודעת מה את עושה'

בתמונה – אני ועומר אחרי שסיימנו לכתוב את הסיפור שלו.

עכשיו? רק נשאר לו להתאמן עליו באנגלית

ולהופיע מול המשפחה – תמיד קודם מול המשפחה.

ואז? אז הוא יטוס לספר את הסיפור שלו מול 300 אנשים, 

על במה גדולה בשיקגו ממש כמו שג׳ודי ידעה.

תאחלו לו בהצלחה?