״אני מאחלת לך שתמשיך להיות שמח ככה כל החיים בסדר?״
אמרתי לאיש עם הקרחת בחיוך ציני והלכתי משם בעצבים
רגע אחרי שהוא נכנס לי למרחב האישי רוכב על קורקינט חשמלי,
רמקול עם מוסיקה חזקה וסיגריה שהיא
התיישבתי לי על ספסל אחר מול הים
ו 2 דקות אחר כך האיש עם הקרחת הגיע אליי שוב
׳אין לי סבלנות לזה עכשיו׳ שמעתי את עצמי אומרת לעצמי
״אפשר לשאול אותך שאלה?״ הוא שאל בצורה ממש נחמדה
ואני עניתי לו ״כן״
״ממש ריגשת אותי עם הברכה שלך, אבל אז אחרי
שהלכת הבנתי שאת כנראה ממש עצובה״
׳איך לעזאזל ריגשתי אותו? כמעט יריתי בו׳ שמעתי אותי
ורק אמרתי ״כן״ הפעם בטון קצת פחות עצבני
״אפשר לשבת לידך רגע?״ הוא שאל
לא עניתי ורק פיניתי לו מקום.
״מה קרה? ילדה כזאת יפה וככה עצובה?״
״זה הבית שלי, הכל מתפרק״
והדמעות החלו לזלוג מעצמן
הוא הסתכל עליי עם חיוך כזה של מבין
וסיפר לי על הבית המפורק שלו
ועל איך שזה בנה אותו
איך פעם כל הזמן עניין אותו מה יגידו עליו אנשים
ואיך היום הוא חיי על העננים.
״כן אני רואה״ עניתי וצחקתי.
״רוצה קצת?״
״לא אני לא מעשנת, תודה״
״את מפסידה״
שעתיים וחצי של שיחה, הירח כבר עלה
והיה דק בצורה בצורה מדהימה
ולידו 2 כוכבים זוהרים במיוחד
״אני צריכה לחזור הביתה״
״שיהיה לך מזל ילדה, אל תשכחי
תנסי עד שאת כבר לא יכולה, בכל הכח עד שיגמר״
׳איזה מדהים זה יהיה לצלם סיפורים של אנשים באמצע הרחוב על ספסל׳
שמעתי אותי ׳אני אעשה מזה סדרת רשת׳
כשהגעתי הביתה כתבתי על פתק את הרעיון
והכנסתי אותו למגירת העבודה
משומה הפעם לא תליתי אותו על לוח ההשראה.
לפני 5 חודשים ניסיתי על עצמי תרגיל כתיבה
מסדנת האימון שלי ״לכתוב אותך״
ופתאום כתבתי לי במחברת:
״אם היה לי את כל הכסף שבעולם הייתי מקשיבה לסיפורים של נשים שהתרסקו
ואז התרוממו הכי גבוה, ומצלמת אותן מספרות את זה״
הסתכלתי על מה שכתבתי והבנתי:
׳אני לא צריכה את כל הכסף שבעולם בשביל זה׳
פתאום נזכרתי בספסל ובאיש עם הקרחת,
ורצתי במדרגות למגירת העבודה שלי והוצאתי
את הפתק שכתבתי לפני 3 שנים,
הוא חיכה שם בדיוק באותו המקום בו הנחתי אותו
ואיך שזה ריגש אותי, התחלתי לבכות…
׳אם כבר פודקאסט אז על ספסל
ואם כבר ספסל אז הוא יהיה סגול
הספסל הזה יהיה אייקון׳
שמעתי אותי בהתלהבות שיא.
״הספסל של אביב״ סיפרתי לאחי הגדול באותו הערב
על הספסל הסגול שלי ועל כל הפרויקטים שהוא
הולך ללוות אותי בהם
והוא בתשובה ״אביב זה גאוני״
וזהו ידעתי אם אחי הגדול אומר שזה גאוני, מי אני שאתווכח?
יום למחרת כבר מצאתי את הספסל,
הוא חיכה במיוחד בשבילי
היה רק 1 כזה, וקניתי צבע סגול וצבעתי אותו בהתרגשות
כל כך גדולה, כי ידעתי, הספסל שלי?
הולך להיות אגדה!
כל הזכויות שמורות לאביב המתולתלת
אתר-אסיה