׳אף אחד לא הכין אותי למלחמה הזאת

המלחמה לא רק בחוץ, היא גם בתוך הבית שלי, וזה שובר אותי׳

שמעתי את עצמי אומרת לעצמי.

וזה היה הרגע שהבנתי, אין לי יותר את הלגיטימציה לבכות, זהו נגמר.

כל התמיכה שהייתה לי בעולם איננה,

כולם עסוקים במלחמה גדולה יותר.

עכשיו? זאת המלחמה הפרטית שלי, זה פירק אותי.

לא הבנתי איך אפשר להיות יותר מפורקת ממה שכבר הייתי

אבל זה אשכרה קרה.

בימים הצלחתי לחלק חיוכים מזוייפים לילדים

ובלילות כשהם בכו בכיתי איתם.

וכשהם שאלו ״אמא למה את בוכה?״

הייתי עונה  ״אמא עצובה בגלל המלחמה״

4 חודשים ישנו יחד בממד

למרות שבנתניה לא היה כלום, 

הייתי בחרדה אחת גדולה.

תגובה לגיטימית סה״כ עבור ילדה מקרית-שמונה

ושהבית של ההורים שלה עכשיו גם הוא בסימן שאלה.

אפילו לשם כבר לא יכולתי לנסוע בשביל קצת תמיכה.

בבקרים אחרי ששמתי ת׳ילדים במסגרות

הייתי חוזרת הביתה לבכות.

גם כשניסיתי לחייך הדמעות זלגו מעצמן.

״תפסיקי לבכות״

״תקחי בפרופורציה״

״תראי מה קורה בחוץ״

 הייתי שומעת מסביבי

ולכי תסבירי להם שזה לא שאת לא רואה, 

זה לא שאת לא עצובה, 

להפך! 

כל  ״הותר לפרסום״ לקח לי עוד קצת 

מהאויר שגם ככה לא נשאר לי בגוף.

לאט לאט אבל מהר,

המלחמה הזאת לימדה אותי 

שאין יותר מקום למלחמות בתוך ביתי שלי.

שאין לי זמן לבזבז, שאני חייה בכאן ועכשיו מעכשיו

אבל לא אשקר זה היה תהליך ארוך וקשה.

בוקר אחד התעוררתי לא בטוחה בכלל כמה ישנתי 

הסתכלתי על הילדים שישנים לצידי

ושמעתי את עצמי מדברת עם בורא עולם:

״נכון אנחנו בריאים ושלמים, הילדים שלי איתי ויש לנו מזל גדול!

ועל זה אני רוצה להגיד תודה״

והמשכתי 

״אני יודעת שיש מלחמה ושאתה עסוק

אבל אני כל כך עצובה

אני עכשיו לעצמי, ואני יודעת שלמרות 

הכל אתה גם כאן איתי

וכמוני יש עוד כל כך הרבה נשים שפתאום כבר אין להן למי לבכות

כי המלחמה הזאת כל כך גדולה והיא פירקה לכולם את הלבבות

ואף אחד כבר לא רואה אותן, אבל אני אראה, לא יודעת עדיין איך

אבל אני מבטיחה״

ואחרי השיחה הזאת שלי איתו ידעתי – הוא יעזור לי!

לא ידעתי איך הוא ייתן לי את הכוחות לראות ולעשות טוב יותר בעולם הזה עבורן 

אבל האמונה שלי בו חזקה יותר מהכל וידעתי שזה יגיע אליי בדיוק בזמן.

יום אחד זה קרה, באמצע נסיעה באוטו עם מוזיקה חזקה

שמעתי אותו מדבר איתי והחלטתי:

׳אני פותחת קהילה׳

וזהו, ידעתי שזה קורה

ושזה גם חייב להיות משהו שונה.

מקום שבו נוכל לצחוק והרבה גם אם בחוץ קשה

ולצד זאת הקהילה תהיה בית שיאגד בתוכו את כל המידע

לאישה המתגרשת והגרושה.

״גרושה וחופשייה״ היא הקהילה הראשונה מסוגה

ואני? אראה כל אחת ואחת – מבטיחה!

לינק לקהילה ממש כאן