אתמול הייתי עייפה

כל כך עייפה שנרדמתי בסלון

בין הילדים כשהם תקועים מול מסכים

כל כך עייפה שנרדמתי בחדר המשחקים

על הרצפה ליד הילדים .

כל כל עייפה שהתאפצתי בבית הקפה

כשיצאנו בערב עם הילדים

זה קורה לי לפעמים כשהראש שלי לא מפסיק לעבוד, אפילו כשאני ישנה

וכפרה על ארי ויולי מעירים אותי בכל שעה עגולה, של הלילה

בלילה אפילו כשהם בכלל ישנים, אני קמה ובודקת שהם נושמים, 

שהם מכוסים, שאין ייתושים..

ואז ב 5 הם קופצים, אליי למיטה

ואז אני מתעוררת סופית ולרגע רק לרגע בא לי לחזור לישון 

ולהתעורר ביקיצה טבעית, לשתות את הקפה שלי חם, לא להיות עייפה

ולהצליח לקרוא יותר משורה, בספר שליד המיטה, כבר שנה.

 ולקפוץ באיזה בר ולחזור מאוחר, אבל רק לרגע.

כי כשהם קופצים אליי למיטה, צוחקים וממלאים לי את הלב בחיוכים

וב- "אמא אני אוהב אותך"

ובחיבוק גדול ופרפרים צבעוניים ובסוכריות קופצות

אני מבינה ששום בר שאקפוץ בו

לא ישתווה לקפיצה הזאת שלהם אליי למיטה ב 5 בבוקר

כשהם מעירים אותי סופית

בקיצור הבנתם נכון? אתמול הייתי עייפה

ונרדמתי בכל שעה עגולה