״את יודעת יפה שלי? אני יכולה להבטיח לך שעשינו הכל כדי להצליח

ולהישאר ביחד, אבל לפעמים אנחנו גם לא מצליחים.״

אמרתי ליולי אתמול ובכיתי ביחד איתה כי

היה לה מאוד קשה להיפרד ממני

וגם לי ממנה.

יולי וארי טסו הבוקר עם אבא שלהם לחופשה, זאת לא הפעם הראשונה

שהם טסים איתו, אבל זאת בהחלט הפעם הראשונה שיולי משתפת

אותי בקשיים שלה בצורה ששיתפה אותי אתמול.

וזה ריגש אותי כי זאת הפעם הראשונה שהרגשתי שהיא ממש מאפשרת

לעצמה להרגיש, לשתף עד הסוף, לא לשחק אותה ה״קשוחה״,

משהו בה השתחרר וגם אמרתי לה את זה ש,

אני כל כך שמחה שהיא בוכה ככה ומאפשרת לעצמה לשחרר

את כל מה שיושב לה כבר כל כך הרבה זמן בלב בפנים

כי זה לא טוב להחזיק ככה, זה סתם מכביד.

אנחנו מדברות לא מעט אני ויולי, יש לנו המון שיחות. כי, אם יש משהו

שחשוב לי בתור אמא זה שהיא תדע שתמיד יש לה לאן ליפול,

עם מי לדבר ומי שתקשיב לה בלי ביקורת. רק אהבה.

ובשביל שזה יקרה אני תמיד דואגת לשתף אותה

בדברים שקורים לי ביום יום שלי גם בחיי

האישיים וגם בחיי העסקיים.

היא וארי הם חלק מהדרך שלי תמיד, חלק מכל הצלחה וגם חלק מכל

כישלון. אני דואגת להראות להם תמיד את כל קשת הרגשות,

משתפת אותם איך אני פותרת דברים, לפעמים אני גם

מגדילה ראש ושואלת אותם מה הם היו עושים.

ככה אני מאמינה ויודעת שאני מפתחת בהם את האמונה שגם

הם יכולים ומסוגלים למצוא פתרונות לכל דבר שיקרה

ולהצליח בהכל, בעיקר עם התמדה ואמונה.

ככה עשיתי איתם מאז שהם נולדו ובעיקר גם מהרגע הראשון

שאני ואבא שלהם נפרדנו, מעולם לא הסתרתי מהם

את הרגשות שלי. זאת אומרת ש,

אם הייתי עצובה שיתפתי אותם, אם הייתי שמחה הראתי להם,

אם הייתי עייפה הסברתי להם שאני רוצה רגע לנוח,

אם הייתי צריכה חיבוק הייתי מבקשת חיבוק של כח,

לפעמים הם גם היו רואים אותי בוכה.

כי ידעתי שככה אני נותנת להם את הלגיטימציה להרגיש הכל

ולדעת להרגיש ולאפשר לרגש להיות – זה חוסן אמיתי.

אבל אתמול? אתמול לא נתתי לה פתרונות, גם לא שאלתי אותה שאלות,

רק הייתי שם איתה ביחד בכאב, וכאבתי איתה ביחד ובכיתי איתה,

וצחקתי איתה, ושיתפתי אותה ברגשות שלי ובזה שאני גאה בה

והבטחתי לה שאמא ואבא עשו הכל כדי להצליח. אבל,

שלא הצלחנו כי, לפעמים אנחנו לא מצליחים.

בתמונה – אני, רגע לשבת, ממש עכשיו, נהנת מ״החופש הגדול״ שלי כמו שארי איחל לי להנות הרגע בטלפו